ברושקה
שלום לכולם :) אני עמית בר, או כמו שכולן מכירות בָּרוּשְקָה, ואני מפזרת נצנצים ביקום! איך אני עושה את זה? בשלושה אפיקים מרכזיים: כותבת תוכן למגזינים ועסקים נוצצים במיוחד, בעלת המגזין עצמאית ומאושרת והחנות למוצרי נייר בעיצוב מקורי – כוכבית.
אני כמעט בת 40, נשואה לשי (שהכרתי בגיל 5), אמא לענבר (המכונה ילד זהב, כמעט בן 8) וריי (המכונה סאנשיין, כמעט בת שנה) וכולנו גרים ביחד ביישוב הכי שווה בארץ קדימה- צורן – ירוק, קהילתי ומחבק.
האם היית ילדה יוצרת? מה אהבת ליצור? האם קיבלת עידוד מהסביבה הקרובה?
מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד אהבתי לעשות גם וגם – אני גם הומנית וגם ריאלית (מזל דגים). כך יצא שהגברתי 2 מגמות בתיכון – אמנות ומחשבים, סיימתי בהצטיינות תואר בהנדסת חומרים ובסופו של דבר פתחתי עסק משל עצמי שהוא הכי הגשמה של היצירתיות שבי מכל העולמות. אני אוהבת מספרים ואוהבת יצירה חופשית, אני אוהבת טבלאות אקסל ואוהבת אלבומי תמונות, אני אוהבת ליצור עם חומרים מהטבע ולהכין תמונות קולאז' בקנבה... אם אני מנסה לחשוב על קו שמחבר בין כל מה שאני עושה זה אסתטיקה נקייה, מסודרת ומינימליסטית. אני שואפת לייעול, סדר וארגון בחיים, בעסק וזה כמובן בא לידי ביטוי גם ביצירה. לגבי תמיכה מהסביבה, אני די פרפקציוניסטית, כך שהתוצאות מדברות בעד עצמן ואני חושבת שזה עזר לסביבה לקבל את היצירתיות הזו בעין יפה, ובעיקר כשעזבתי מבחירה משרה בטוחה כמהנדסת. עם זאת, אף פעם לא חיפשתי אישורים או פידבקים ליצירה שלי, אני עושה ויוצרת כי זה משהו שבוער בי מבפנים (נראה לי שכל יוצרת תתחבר לדבר הזה). כמובן שתמיד כיף לשמוע חיזוקים חיוביים, אבל זה לא מה שמניע אותי ליצירה.
השכלה, ייעוד ושליחות.
אחרי הצבא עשיתי תואר ראשון בהנדסת חומרים, סיימתי בהצטיינות ועבדתי בתחום. כמה שנים אחרי, ילדתי את הבן הבכור שלי, ובתקופה של חופשת הלידה הרגשתי שיש בי יצירתיות ששמתי בצד לתקופה מסוימת ושאני חייבת להביא אותה לידי ביטוי. זה הרגיש כאילו היו במסדרונות ליבי לפידים כבויים והתינוק החדש הדליק אותם, ועכשיו אני "בוערת" ולא רק שאין לי דרך לעצור את זה, אני גם לא רוצה לכבות את האש, אלא ההפך. אפילו שחשוב להגיד, שנהניתי מאוד מהדרך, מהלימודים ומהעבודה ואני לא מתחרטת לרגע על כל צעד במסע שלי. בהתחלה חזרתי לסרוג (סרגתי מעט בילדות וכבר מזמן הידיים לא החזיקו מסרגות). סרגתי שטיח מחוטי טריקו לבן שלי וככה נולדה החנות הראשונה שלי שפתחתי באטסי (למי שלא מכירה, אטסי היא מעין קניון אינטרנטי אמריקאי למכירת עבודות יד). בחנות מכרתי סלסלות טריקו ופרינטים (הדפסים) לחדרי ילדים. הייתי וואן וומן שואו ומאוד נהניתי – דמיינתי, עיצבתי, צילמתי, הענקתי שירות לקוחות, ארזתי וכתבתי שיווק לעסק. אחרי זמן מה הבנתי שאם ירכשו יותר העסק יהפוך להיות כבר קצת כמו מפעל ויהיה לי פחות מקום לממש את היצירתיות שלי בתוכו. התלבטתי בערך שבוע איך להתקדם, ואז הייתה לי סוג של הארה – הבנתי שמה שאני הכי אוהבת לעשות בעסק זה לכתוב! אחרי שבוע כבר כתבתי במאקו במדור ליבינג לעיצוב פנים, משם התחלתי לכתוב גם עבור מגזינים נוספים ובהמשך גם עבור עסקים ומאז הכל היסטוריה. גם בעסק הזה אני עושה את הכל, מפתחת כל הזמן את היצירתיות ובעיקר נהנית!
כיצד התפתחת כאומנית? האם היו מודלים לחיקוי שעוררו בך את ההשראה והניצוץ?
אחרי שכתבתי כשנתיים למגזינים ועסקים נוצצים במיוחד חיפשתי עבור עצמי כעצמאית לוח תכנון שבועי, ואיך בעלי תמיד אומר עליי: "עוד לא המציאו את מה שאת מחפשת" וזה נכון! יש לי איזה משהו בראש שאני מדמיינת ואז אני מתחילה לחפש אותו, בדרך כלל אני לא מוצאת בדיוק את מה שאני מחפשת ויוצרת אותו בעצמי. זה קורה כשאני מעצבת לילדים שלי את ימי ההולדת, כשבא לי בגד חדש או בכל תחום. אחרי שעיצבתי לעצמי לוח תכנון שבועי החלטתי לקחת את זה צעד אחד קדימה ולעצב ליין שלם של מוצרים עם טביעת הזיהוי שלי, של ברושקה, וככה נולדה החנות כוכבית. מהר מאוד חשבתי גם על מדבקות ליומן בעברית בוייב הומוריסטי, מחברות מהממות (אני סופר אובייקטיבית), פנקסי רשימות ועוד מוצרים – כשאת הכל עוטפת אנרגיה מנצנצת ומשמחת, כי אתן זוכרות שאמרתי שאני מפזרת נצנצים ביקום, נכון?
מתי חלה פריצת הדרך שלך ואיזו פריצת דרך היית רוצה לחוות?
אני מתייחסת אל העסק כאל עסק חדש ומתפתח כל הזמן (אפילו שהוא קיים כבר כמה שנים טובות) וכך יש לי פריצות דרך חדשות באופן יומיומי. להיות עצמאית זה כל פעם לכבוש עוד איזו פסגה ואז להציב פסגה חדשה – בגלל זה חשוב מאוד להנות מהדרך! אני תמיד אומרת שאני עצמאית ומאושרת, וזה כמובן לא אומר שכל רגע מהדרך זה אושר, כן יש גם קשיים, יש גם ירידות, אבל בכל בוקר אני בוחרת מחדש להיות עצמאית וכשאני מסתכלת על התמונה הכוללת אני מאושרת!
כמה זמן את מקדישה לעיצוב ויצירה ביום יום?
כל דבר שאני עושה הוא תהליך יצירתי בעיניי – כשאני כותבת לעסק שלי, כשאני כותבת לעסקים אחרים, כשאני תולה כביסה, כשאני מטיילת בטבע, כשאני אורזת מוצרים ללקוחות של כוכבית, כשאני מכינה תמונות מעוצבות לפוסטים שלי או עורכת וידאו לעסק. לכן, מבחינתי, עיצוב ויצירה נמצאים איתי 24/7.
ספר/ סרט מעורר השראה ומדוע?
אהבתי וקיבלתי מלא השראה מהמיני סדרה "בזכות עצמה" (self made), שמספרת את סיפור החיים של מאדאם סי ג'יי ווקר, כובסת ענייה, שהקימה מותג קוסמטיקה והפכה אותו לעסק מצליח עם זכייניות בכל ארה"ב, ולמעשה לאימפריה, שבעזרתה הפכה לאישה הראשונה שהפכה למיליונרית בזכות עצמה. ממליצה לכל עצמאית או מי שחושבת להיות עצמאית לראות אותה.
פרויקט/ מיזם או יוזמה חשובה שלקחת בו חלק?
הקמתי את קבוצת הוואטס אפ "עצמאית ומאושרת" לעצמאיות ביישוב קדימה צורן והסביבה. כשהקמתי אותה הדבר שהיה לי הכי ברור זה שזו תהיה קבוצה שמפזרת נצנצים אחת על השנייה ועל טהרת הפרגון, אבל פרגון אמיתי וממי שבאמת צרכת את השירות שלה. תוך יום היו כמעט 80 נשים עצמאיות בקבוצה וזה היה מרגש ברמות, לא הבנתי עד כמה היה צורך בקבוצה כזו לפני שהקמתי אותה. זמן קצר אחרי פתיחת הקבוצה עלתה כמיהה עזה להיפגש "על אמת" ומחוץ למסכים, כנראה כי עצמאיות הרבה פעמים מרגישות מאוד בודדות בדרך, ומתוך הצורך הזה התחילו גם מפגשים במציאות, ללא עלות כמובן. בכל פעם שתי נשים מתנדבות ובהנחייתי מרימות מפגש, שנותן במה לשתי המתנדבות, תורם להכרות מעמיקה עם חברות הקבוצה ונותן ערך מקצועי נוסף. בכל מפגש מחדש אני מרגישה איך השלם גדול מסך חלקיו וכל פעם נפעמת מחדש מהעוצמה וההשראה שיש בנשים עצמאיות. בנוסף למפגשים, כשאנחנו מחפשות בעלת מקצוע אנחנו מחפשות קודם כל בקבוצה וכך תומכות בעצמאיות מקומיות ועסקים קטנים ומנצנצים.
האם הסביבה הקרובה תומכת בחלומות ובשאיפות וכיצד זה בא לידי ביטוי?
הסביבה הקרובה מאוד תומכת בי. בעלי (שבלעדיו כל זה לא היה קורה), הילדים (שהם האור של חיי), אחיות שלי (שהן חלק בלתי נפרד מהעסק שלי), ההורים שלי והחמים! באמת שכל המשפחה שלי מאוד תומכת – בפידבקים, בעזרה בהפצת העסק, בהתייעצויות, התלבטויות, בהבנה שאני עובדת תוך כדי חופשה או בזמן מפגש משפחתי וכמובן באהבה בלי תנאים.
האם היצירה מהווה עבורך תרפיה?
במידה מסוימת, כן. היצירה זורמת לי בדם, אז בכל דבר שקורה לי בחיים בין אם הוא שמח, עצוב או בכל אחד מהרגשות מקשת הרגשות, היצירה לוקחת חלק. אני משתמשת בעיקר בכתיבה ככלי יצירתי גם בחיי האישיים, אבל לא רק בכלי הזה.
האם הקורונה העצימה את העיסוק ביצירה או דחקה את היצירה הצידה?
העצימה משמעותית, כי קרו כמה דברים (בעיקר בימי הסגר הראשונים) – מצד אחד, הבן שלי היה בבית והיה צריך למצוא פתרונות יצירתיים איך להעביר את הזמן אז יצרנו מלא. מצד שני, הלקוחות שלי היו זקוקים לי יותר מתמיד וגם שם הייתי צריכה למצוא פתרונות יצירתיים לשיווק.
היכן את שואפת להיות בעוד כשנה?
שמתי לעצמי מטרה לשנת 2022 שזו תהיה השנה שבה כל אחת בישראל תכיר את כוכבית! אני מקווה שאצליח.
איזה מסר היית רוצה להפיץ לעולם ומדוע?
"נצנצים, כי חיים רק פעם אחת!" זה לא רק סלוגן, זו דרך חיים.
